חיפוש
  • Maya Chen

עושים רילוקיישן לארה"ב? הטיפים שלי לפני המעבר

לאחר קבלת ההחלטה השלב הראשון והקשה ביותר מבחינתי היה להודיע להורים. שעות ישבנו וניסינו לחשוב מהי הדרך הנכונה להודיע להורים שלנו שהחלטנו לקחת את עצמנו ואת הנכדים ולעבור למדינה אחרת, ועוד כזאת שרחוקה 18 שעות טיסה מישראל. ממרום 9 שנים אני לא בדיוק זוכרת מה היה שם, האם היו דמעות או אולי היה כעס. אבל אני יודעת שזו לא היתה בשורה שקל לעכל אותה ולהמשיך הלאה.


לנו לא היתה ברירה. המרוץ שלנו כבר התחיל.


כשעוברים למקום חדש צריך לפעול בשני מישורים- המישור הראשון הוא סגירת מעגלים במקום בו גרים והמישור השני הוא לימוד והכרות של המקום החדש. עכשיו, אני בן אדם מסודר ומאורגן שחי לפי רשימות, אבל עד היום אני זוכרת את תחושת הבלבול וההצפה הרגשית והקוגנטיבית שהייתי בה. מצד אחד רגשות האשם על עזיבת מקום טוב, מוכר, חם ומחבק. עזיבה של אנשים אהובים, משפחה וחברים. ומצד שני רגשות של התרגשות, פחד, שמחה, חרדה מההרפתקאה החדשה.

אבל הגלגלים כבר מסתובבים- הרשימות נכתבו, הויזה התקבלה, נקנו כרטיסי הטיסה ויש תאריך- ה-17 בינואר 2011.


ואלו הנקודות שאני זוכרת מאותם חודשים של "לפני מעבר"-

  • תנו לאנשים (חברים, משפחה) לעזור לכם- עד היום אני זוכרת איך עמדתי מול הארונות בבלק אאוט מוחלט ולא הצלחתי להחליט מה לקחת ומה להשאיר, מה למכולה ומה למשלוח האווירי. והייתי עומדת שם עד היום אילולא אחותי ואמא שלי, שלקחו את המשימה בשתי ידיים ופשוט החליטו בשבילי.

  • תהיו מסודרים וחלקו מטלות ביניכם- היו לי מחברות עם משימות על גבי משימות שחלקנו בינינו, אני ובעלי. כל אחד קיבל כמה משימות גדולות וכמה קטנות ומעצבנות והתחיל למחוק מהרשימה. אפשר ורצוי לשתף גם בני משפחה.

מסמך חלוקת ריהוט לחדרים בו השתמשנו

מסמך חלוקת משימות בו השתמשנו

  • תשאירו ייפוי כוח במקום אותו אתם עוזבים- בעיקר בבנק. ממש לא בא לכם לטוס 18 שעות ואז לגלות שהכסף שלכם הוקפא או נעלם.

  • מסיבת פרידה- ממליצה לעשות איזשהו אירוע פרידה ואפילו כמה. זה יהיה האירוע בו תבינו שההחלטה שלכם אמיתית והעולם שלכם הולך להשתנות. אנחנו הזמנו את כולם ל"בית פתוח" בחצר ואפילו מזג האוויר פינק אותנו ביום יפה ושמשי של ינואר.

  • אני ממליצה להכין אלבום עם תמונות במידה ויש ילדים קטנים, על מנת שיוכלו להסתכל כשיעלו הגעגועים. נכון שהיום אפשר להתקשר בכל רגע, אבל לילדים שלנו אין סבלנות של יותר מ-5 שניות לשיחת וידאו, בעוד שהם יכולים שעות לדפדף באלבומי תמונות.

  • במידה ויש לכם משלוח אווירי- אל תקחו יותר מדי. תקחו רק מה שיגרום לכם לחייך בבוקר ויעשה את הסביבה מוכרת יותר ואת החיים לנוחים יותר, כי בסופו של דבר אפשר לקנות הכל. אנחנו העמסנו עוד ועוד ולא פתחנו חצי מהקופסאות של המשלוח האווירי.

  • תכתבו בדיוק מה יש בכל קופסא ואל תסמכו רק על המובילים. בשבילם אתם רק מספר, עבודה שיש לסיים וכמה שיותר מהר. אבל בשבילכם מה שיש בקופסאות האלו ובמכולה זה החיים והזכרונות ואתם לא רוצים שמשהו ילך לאיבוד או ייפגע. בנוסף, כשמגיעים לפרוק את הקופסאות אחרי כמה חודשים, עוזר מאוד לדעת מה יש בקופסא כדי לשים אותה בחדר הנכון.

  • משפחה שבאה ללוות אתכם לשדה התעופה זה דמעות, דמעות. אז תביאו הרבה טישו. וברצינות, כל אחד צריך להחליט האם הוא רוצה שילוו אותו לשדה התעופה או להיפרד בבית. אבל אל תוותרו על הפרידה. חבקו את האהובים שלכם חזק חזק, תגידו להם כמה אתם אוהבים אותם, תנשמו אותם עמוק. עד שתתראו שוב.

  • אם אפשר תשאירו מספר ישראלי פתוח לטקסטים או תשנו את הטלפונים בכל הערוצים כמו בנק, ביטוחים, קרנות פנסיה ועוד. החברות הישראליות מעדכנות סיסמאות דרך טקסט ורק עם מספר ישראלי. זה מאוד מתסכל לנסות להשיג פרטים דחופים כשיש הפרש של 10 שעות והדרך היחידה היא פקס (!) או הודעת טקסט לטלפון שכבר לא עובד. מניסיון.

  • תרגום מסמכים- תביאו את כל המסמכים מתורגמים ושיהיה לכם עותק ממוחשב של הכל. המסמכים החשובים לארה"ב הם:

1. תעודות לידה באנגלית שלכם ושל הילדים- אפשר להוציא באתר של משרד הפנים.

2. תעודת נישואים מקורית ומתורגמת וחתומה במשרד הדתות.

3. העתק של ההיסטוריה הרפואית של כל בני המשפחה באנגלית כולל כל החיסונים שעשיתם בעבר. אם יש בעלי חיים תתרגמו גם את ההיסטוריה שלהם ופנקס החיסונים שלהם.

  • תרופות- אם אתם לוקחים תרופות קבועות תביאו מספיק לכמה חודשים ראשונים. זה לא שאין פה ,אבל לוקח זמן למצוא רופא משפחה או ילדים, לעשות בדיקות ולהבין מה התרופה המקבילה במקום שאליו הגעתם.

  • כבר מישראל אני ממליצה להתחבר לקהילה המקומית אליה אתם עוברים ולהתחיל לרחרח את השטח- איפה כדאי לגור, לאיזה גן או ביה"ס מומלץ להכניס את הילדים, איזה אוטו כדאי לקנות ועוד. למזלכם היום יש מבחר עצום של קבוצות ומידע שמתחיל באזור סיאטל בקבוצת הפייסבוק "ישראלים בסיאטל". דברו עם אנשים מהאזור (לדוגמא איתי :) ), אספו מידע אבל קחו הכל בעירבון מוגבל כי לכל אחד יש את המציאות שלו והסיפור שלו.

  • יש מלא משימות, אני יודעת. אבל תנסו עדיין לנשום, להנות מהרגע, להוקיר תודה ולחוות את הימים האחרונים בישראל עם החברים והמשפחה. זה חשוב גם לכם וגם למשפחה שלכם שנשארת בארץ.


בהצלחה ונתראה בפוסט הבא- ההגעה לסיאטל!


78 צפיות