כבר חודש אני חושבת איך מסכמים שנה בישראל. איך אני מתארת במילים את השנה הכי קשה שעברתי וגם הכי טובה שלי?
אולי הדואליות הזו היא התיאור המושלם לשנה הראשונה שלי ברילוקיישן לישראל, שכללה עליות וירידות שלא נגמרות.
עכשיו, כשאנחנו כבר ביולי ואני מנסה להזכר מה היה לנו ביולי שעבר הכל מרגיש כמו עיסה אחת גדולה ומה שנשאר ממנה הוא רק תחושה שלאט לאט הדברים משתפרים.
גוללתי אחורה בתמונות של השנה האחרונה והן מספרות על הרבה ארועים- ימי הולדת עם המשפחה, ארוחות וטיולים משפחתיים, טיולים לחול, חגים, בת מצווה, מחלות, קורונה והמון ארועים בבית הספר.
אבל מה שהתמונות לא מספרות זה על הקושי- על הגעגועים העזים למקום שהיה לי עשר שנים בית, על הגעגועים לחברים שנשארו מאחור, על הקושי ליצור קשרים חברתיים, המון מריבות עם הילדים ובן הזוג, ילדים שנאבקים עם שפה, תרבות ומציאת חברים, להתרגל לאורח חיים לחוץ בלי סופש ארוך, פקקים ותנועה בכבישים, בעיות חניה, חוסר ידיעה והכרות עם הרבה דברים וקושי להתרגל לירידה ברמת החיים והעליה במחירים.
לא פשוט לעבור מדינה, גם אם זה כביכול המדינה ממנה הגעתי ובה נולדתי. אני השתניתי, המדינה והתושבים בה השתנו וכולנו לומדים מחדש אחד את השני בכל יום שעובר.
אני אדם אופטימי מטבעי ולכן לרוב אני מצליחה לראות ולמצוא את הטוב אבל גם לי זה לא היה תמיד קל.
מה שכן, אחרי שנה כשאני מסתכלת על כל מה שעברנו אני מרגישה איך אני נפתחת, מקבלת יותר את המציאות החדשה ולומדת להנות ממנה ולהרגיש שייכת.
והנה כמה תשובות לשאלות ששואלים אותי לא מעט-
למה חזרת לישראל?
אני יכולה לתת לכם הרבה תשובות רציונליות אבל בשורה התחתונה התשובה היא- כי זה מה שהלב רצה ועם הלב לא מתווכחים.
בפוסט הזה פירטתי יותר על הסיבות לחזרה לישראל וגם דיברתי על החזרה לישראל בפרק 42 בפודקאסט "חיות רילוקיישן".
שווה לעבור חזרה לישראל? האם את לא מתחרטת?
השאלה אם עשיתי את ההחלטה הנכונה היא שאלה שהולכת איתי כל יום, יד ביד אבל יחד עם זה אני שמחה שבחרנו לנסות ולהוציא מהמערכת את התהיה שהיתה שם כל השנים- איך יהיה בישראל, האם נחזור ומתי ולכן לא, אני לא מתחרטת. הייתי צריכה להגיע לפה חזרה ולראות ולחוש איך זה.
האם קשה?
כן. מאוד. לפעמים קצת פחות.
כל יום אני מסיימת בהכרת תודה כדי להדגיש לעצמי את מה שטוב פה.
האם יש בישראל דברים טובים?
כן. המון!
יש נשמה וחום ואכפתיות. יש משפחה וחברים. יש פה ים ואוכל טעים ויש תחושה שזה אמיתי ולא מפלסטיק. פה אני מרגישה בבית לא משנה מה ואני כבר לא צריכה להרגיש כל הזמן זרה.
כדי לקרוא עוד על מה טוב בישראל לחצו פה
האם תצאי לעוד רילוקיישן?
אולי, ימים יגידו אבל כרגע לא. עוד לא מיציתי את ישראל.
האם הילדים מסתדרים?
כל אחד בקצב שלו אבל בהחלט רואים עליהם כמה הם יותר עצמאיים ואיך השפה שלהם משתפרת מיום ליום.
אז מה אני רוצה להגיד בשורה התחתונה למי שמתלבט?
אם זה יושב לכם שם חזק וזה מרגיש לכם הדבר הנכון אז לכו על זה. החיים קצרים ויש דברים שפשוט אי אפשר לכמת בכסף.
ותזכרו שמה שמתאים לאחד לאו דווקא מתאים למישהו אחר ולכן תהיו חייבים להיות כנים עם עצמכם ולחסום רעשי רקע.
ומקסימום? חוזרים, משנים, מעדכנים מיקום.
פעם אחת עשיתם את זה כבר- קטנה עליכם הפעם השניה.
ואני? מתחילה את השנה השניה לרילוקיישן. אומרים שהיא קלה יותר- נחיה ונראה 🙂
ולסיכום, כמה תמונות מהחודשים האחרונים-
Comments