כשהתחתנתי צבע השמלה שלי לא היה לבן-הוא היה שמנת. ובמשך כל זמן ההכנות לחתונה טפטפתי לבעלי לעתיד שיתכונן כי השמלה לא לבנה. והוא, כגבר טיפוסי שרואה בערך 5 צבעים ישר הסיק שאם השמלה לא לבנה היא כנראה שחורה. מסקנה הגיונית הרי,לא? זה הטריד אותו עד כדי כך, שהמשפט הראשון שהוא אמר כשראה אותי לבושה ומחכה לו היה "השמלה באמת לא לבנה".
חמש עשרה שנים אחר כך טליה הבת שלי בת ה-10 מבקשת לצבוע את השיער לכחול (!)
עכשיו, אני תופסת את עצמי כאמא ליברלית ופתוחה אבל כשהיא אמרה כחול ישר ראיתי שחור מול העיניים- ראיתי איך היא הופכת לי להיפית עם שיער מגולח וצבוע בכל מיני צבעים ועגילים בכל מיני חורים.
אז התגובה הראשונה שלי הייתה "לא". ולא מאוד חד משמעי.
אבל הבת שלי, כמו כל בת 10 טיפוסית למדה שקצת חפירות לא מזיקות והתחילה לדבר על זה כל הזמן ובכל הזדמנות. יום ולילה בלי להפסיק ביקשה והתחננה ואני בשלי-לא. והיו לי הרבה סיבות ללא- את צעירה מדי, ייהרס לך השיער, השיער שלך כהה וצריך להבהיר אותו ומדובר בחומרים מסוכנים ועוד ועוד.
אבל היא בשלה, לא מוותרת, עושה מחקרי שטח ונותנת לי תשובה לכל התנגדות (כשהיא רוצה היא יכולה לעשות מחקר מסתבר..)
אחרי כמה חודשים היא ויתרה.
ואז הגיעה הקורונה, הבידוד החברתי ויום ההולדת של טליה. והחלטתי לשמח אותה ולהגשים לה בהפתעה חלום. הכנתי לה "שובר לצביעת השיער" בתוך מעטפה וכשהיא פתחה אותה וקראה, אחרי כל כך הרבה חודשי ציפיה ותשובות של "לא" היא פשוט התחילה לבכות מאושר. וגם אני.
עכשיו, אתם בטח שואלים את עצמכם איך כל זה קשור לשמלה? אז מסתבר שזה קשור, כי גם כשאני שמעתי "כחול" ראיתי שחור מול העיניים או יותר נכון שיער כחול בוהק, זוהר שגם נושר אחר כך ושנים של טיפולים פסיכולוגיים שמאשימים אותי כאמא בהזנחה הורית. סיפרתי לעצמי סיפור ובניתי תסריט אימים שלא היה לו שום קשר למציאות.
במציאות, ארבעה חודשים אחרי יום ההולדת מצאנו ספרית שהיתה מוכנה לצבוע לטליה את השיער ויש לי היום ילדה מאושרת עם קצוות שיער כחולים וירוקים והאמת? אני אפילו חושבת שזה יפה.
ועכשיו בתכל'ס כמה אפשרויות לצביעת השיער שהועלו כשביררתי עם חברות הקהילה:
המספרה בה טליה צבעה את השיער- https://www.88kirklandsalon.com/
ספריי B Wild- לא עושה שיער קשה ויורד במים
יורד בחפיפה Hair color Wax